כל הפרטים הטכניים שבעלי רכבים ירצו לדעת אודות מצלמות הגסטו
מצלמות הגסטו מסוגלות לצלם עבירות של מעבר רמזור באור אדום וכן עבירות מהירות. המצלמות מסוגלות לצלם 2 תמונות בשנייה, ברזולוציה של 12 מגה פיקסל, מה שמעלה את הסבירות להיתפס ל-100%. בנק התמונות של המצלמה יכול להכיל כ-5000 תמונות, אולם למעשה אין בו צורך. באמצעות מערכת תקשורת של אורנג' מועברות התמונות בתוך מספר שניות אל מרכז המידע המרכזי, ומשם מועברות לטיפול מתאים. בנוסף, מצוידות המצלמות בפילטרים המונעים כל אפקט שיכול להפריע לתמונה, דוגמת החזר אור או פלאש נגדי, כך שכל אמצעי שיבוש שינסה הציבור לנקוט בו לא יהיה רלוונטי. בשורה התחתונה - אין סיכוי לחמוק מהמצלמה או לקוות ש"לא תפסה". מצלמות הגסטו תופסות ועוד איך.
ואם אתם בעלי רכבים הנוסעים בדרך, הרי שאין לכם יותר לאן לברוח
אופן הפעולה של מצלמות המהירות החדשות מסתמך על שיטת שדה המוקשים (מינוס הנזק הפיזי, כמובן....). המצלמות יופעלו באמצעות טריגר המבוסס על 2 לולאות בקוטר 2.5 מטרים, המוטבעות בכביש במרחק של כמטר אחת מהשנייה. כשאלה יזהו רכב העובר מעליהן במהירות מופרזת, יפעילו את המצלמה הממוקמת בסמוך ויצלמו את הרכב הסורר.
אם פעם, במצלמות הישנות היו נדרשים חודשים עד שסרט הצילום היה מסתיים, והתשליל היה נאסף ומפותח על ידי המשטרה, הרי שכיום משוגרת התמונה שצולמה ישירות אל מטה המשטרה, מה שיקצר את משך הטיפול בעבירה מכמה חודשים ל-96 שעות.
רשויות הממשלה רואות בפרוייקט משימה לאומית לשיפור התנהגותם של בעלי רכבים בישראל
מאחורי רכישת המצלמות החדשות עומדים המשרד לביטחון פנים והרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, הטוענים כי מטרתן של המצלמות היא לשפר את איכות הנהיגה של נהגי ישראל. על פי טענתם, המטרה אינה להפוך את המצלמות לאמצעי איסוף כספים מהציבור, וכי משרד האוצר כלל אינו מקושר לפרויקט. עם זאת, אין להכחיש כי אחד הפרמטרים לבדיקת יעילות המערכת יהיה הכנסות המדינה מהן.
על מנת לרכוש את המצלמות שילמה משטרת ישראל 147 מיליון ₪. הוצאות התפעול השוטפות עבורן נאמדות בכ-45 מיליון ₪ לשנה. וכיצד תחזיר משטרת ישראל את ההשקעה הזו? בעזרת הדו"חות שתשלח לנהגים, מן הסתם. ההערכות הזהירות כרגע מדברות על כמיליון ורבע דו"חות בשנה, מה שיביא להיקף תשלומים בסך 875 מיליון שקלים בגינם.
יעילותן של המצלמות החדשות תיבחן באמצעות מחקר שיערך על ידי גורם חיצוני, במסגרתו תותקנה כ-20 מצלמות מהירות חדשות ברחבי הארץ, במטרה לבדוק עד כמה ירדו אחוזי התאונות בכבישים אלה ועד כמה תורמות המצלמות לבטיחות – כמצופה מהן. על אף שהמצלמות נבחנו כבר במדינות אירופה השונות (בריטניה, הולנד וצרפת), הרי שלדברי הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים נתוני ההצלחה במדינות אלה היו סותרים, ולפיכך יש לבדוק את יעילותן גם ובמיוחד עבור הנהג הישראלי (שאגב, לא ירוויח דבר מתקופת הפיילוט וישלם את הדו"חות שיופקו בתקופה זו).
האם באמת צפויה מהפכה וירידה בכמות רכבים המעורבים בתאונות הדרכים ?
על פי תכנוני משטרת ישראל, תוצבנה מצלמות הגסטו לאורך הכבישים המוגדרים כ"כבישים אדומים" בהם כמות תאונות הדרכים היא גבוהה במיוחד. עם זאת, מצלמות אלה לא יוצבו בתוך הערים (לנוכח המהירות הנמוכה ממילא) ולא בכביש ישראל, שהוא כביש פרטי, שהיחס אליו הוא ככביש ללא הגבלת מהירות. הטענה המרכזית כנגד מצלמות הבטיחות החדשות היא, כי אלה לא יטפלו בגורמי תאונה מרכזיים אחרים, דוגמת נסיעה מוסחת (דיבור בטלפון הסלולארי תוך כדי נהיגה), נהיגה בשכרות, נהיגת צעירים, חציית פס לבן ושאר גורמים לתאונות דרכים. עם זאת, היות ועל פי הרשות הלאומי לבטיחות בדרכים אחד הגורמים המהותיים לתאונות הוא נסיעה במהירות מופרזת, הרי שיתכן והשינוי הגדול עומד בפתח.
בעלי רכבים בלחץ ? עוד לא נאמרה המילה האחרונה בנושא
בשבוע שעבר הוגשה עתירה לבג"צ כנגד הפעלת מצלמות המהירות, בטענה כי המהירות המותרת כיום בכבישי ישראל היא נמוכה מדי ואזרחי ישראל לא יעמדו בכמות הדוחות החדשה הצפויה להם. כרגע, נדחתה העתירה לצו ביניים, אולם המשרד לביטחון פנים, משרד התחבורה ומשטרת ישראל נדרשו למסור התייחסותם לנושא ולהציע פתרונות. לא ברור אם העתירה אכן תואיל להסיר את רוע הגזרה, אולם אין ספק, כי היא תורמת לויכוח הציבורי, למודעות הציבור לפרויקט המצלמות, ולמורת רוחו לנוכח התחושה כי המדינה מנסה לגבות מיסים בכוח מתושביה. נחיה ונראה.
